<h1>האגודה — שבת</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[שבת ע"ג ע"א] ארבעים מלאכות חסר אחת נקט האי לישנא ולא נקט ל"ט משום דהם כנגד מלאכות הכתובים בתורה ובפסוק אחד אנו מסופקים ויבא הבית לעשות מלאכתו. הזורע בריש מועד קטן איתיה משקין מים לזרעים חייב משום זורע. וכתוב בספר יראים צריך אדם ליזהר כשאוכלין בגנות בקיץ בשבת שלא לשפוך וליטול ידיו או להשתין על העשבים דפסיק רישיה הוא לענין גדול וכן יזהר אדם שלא ישליך זרעים במקום גשמים ובספר התרומה התיר לשפוך יין או להשתין דמייבשי'.
<h2>דף ג.</h2>
[שבת ע"ב ע"ב] רבא אמר פטור. והא דאמרינן יהרג ואל יעבור היינו לקבל עליו באלוה ועוד האריך.
<h2>דף ט.</h2>
[שבת קכ"ב ע"א] נכרי שהדליק נר משתמש לאורו ישראל. עשה כבש ירד אחריו ישראל ואם תאמר מ"ש ממשקים שזבו ופירות הנושרות, וי"ל סחיטת פירות ותלישות קל לעשות וגזרינן שמא יסחוט ויתלוש. ולפי תירוץ זה כותי שבישל ואפה לעצמו מותר ישראל לאכול דדבר טורח הוא כנר וכבש דשרי. עוד י"ל במידי דאכילה דוקא אסרינן כגון פירות הנושרים פרק הנושא. אבל נר וכבש אם לא נעשה בשביל ישראל שרי ולפי זה כותי שבישל אסור ואע"ג דהמבשל בשבת שרי דוקא בישראל דלא מחזיקינן אינשי ברשיעי לבשל במזיד אבל בכותי חיישינן שמא יאמר לו לעשות כן בשבת הבאה. וכותי שעשה מדורה לעצמו אין צריך למחות בו כדאמר רבי שמעון אחד גר תושב ושכיר ועבד ואמה עושין. מילא מים לבהמה פירש רבינו תם מדלא נקט כותי שותה אחריו ישראל, ש"מ מילתא דאפשר בעצמו לעשותו כגון אם הביא כותי מים מן הבור באיסור שרי ישראל לשתות דאפשר הישראל מיטפס ויורד וכ"ש אם הביא מן הנהר דישקה הישראל אפי' לבהמתו דאפשר להוליך בהמתו שם לשתות, וברייתא דליקט עשבים בשביל ישראל לא יאכיל מיירי בתרי עברי דנהרא. ורבינו שכ"ט וריב"א אסרי ומפרש דנקט בהמתו לרבותא. ובספר התרומה כתוב אם הביאו בשביל ישראל והולך לו אסור לישראל ליהנות בו.
